טיוטת ההוראות שפרסמה אתמול (ד') רשות שוק ההון בנוגע לשינויים בביטוחי הסיעוד לחברי קופות החולים ערב הדיון הצפוי היום בבג"ץ, מעידה יותר מכל על מידת הלחץ שהופעל על הרשות ושנוצר סביב החשש מאי חידושו וקריסתו של ביטוח הסיעוד הקבוצתי לחברי כללית ושאר קופות החולים. ההוראות המוצעות כעת הן כמעט בלית ברירה וכאלה שיש בהן בחירה בפתרון אפשרי לטווח קצר על פני הטווח הארוך ושעלול להביא למצב חמור יותר בעתיד ואף לוויתור בפועל על הבנת ההכרח ביצירת פתרון לאומי מבני אמיתי ארוך טווח שאין בלתו ושכל כך נדרש לבעיה העמוקה בתחום.

ההוראות הכלולות בטיוטת הרשות כוללות בהתאם לטיוטה הקודמת שפורסמה לפני כשבוע, ולמרות מספר שינויים והקלות מולה, הקשחה משמעותית ודרמטית בהגדרת מקרה הביטוח ותנאי הזכאות, כשמוצע לקבוע כי מקרה הביטוח יהיה אי-מסוגלות לבצע לפחות 4 מתוך 6 פעולות יומיומיות או לחילופין 3 פעולות, כאשר אחת מהן היא שליטה בסוגרים. כמו כן, מוצע לקבוע כי שימוש באביזרים באופן עצמאי לא ייחשב כחוסר יכולת לבצע פעולה מסוימת. בנוסף, למבוטחים השוהים בבית, מוצע לקבוע כי הזכאות לקבלת תגמולי ביטוח תהיה בכפוף להמצאת אישור המוכיח כי המבוטח מסתייע בפועל בטיפול אישי לקבלת שירותי סיעוד ברוב שעות היממה.

שינויים אלה מקטינים מאוד את הסיכוי לקבל גמלת סיעוד מביטוחים חשובים אלה, יביאו למצב בו הרבה פחות מבוטחים יהיו זכאים לתגמולי ביטוח, ובמידה רבה מבטלים את ההקלות שהכניסה הרשות במהלך השנים האחרונות, מחזירים את השוק שנים ארוכות אחורה מבחינת הגדרות מקרה הביטוח ובמידה רבה אף עלולים לרוקן עבור רבים את הביטוח מתוכן.

לצד זאת, מוצע גם לבטל את החובה של המבטח לצרף מבוטחים לפוליסת המשך קבוצתית במקרה של אי חידוש הפוליסה לכלל המבוטחים אצל מבטח כלשהו החל מיום 1 בינואר 2027, ולקבוע כי במקרה של אי-חידוש הפוליסה כאמור תשמש יתרת קרן המבוטחים לטובת המבוטחים באופן שיאושר ע"י הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון. במובנים רבים, זהו הפיתוי ולב הפתרון שמציעה הרשות במטרה לרצות את חברות הביטוח ולהביא לשינוי בעמדתן ובסירובן לקחת על עצמן את תפעול הביטוח.

בכך, למעשה, מבטלת הרשות, בפועל, את חובת ועיקרון ההמשכיות כפי שהיו מוכרים ומובטחים לנו במשך שנים ארוכות בביטוחי הסיעוד הקבוצתיים הללו, הולכת כברת דרך לקראת החברות בציפייה שכעת הן ייאותו לקחת על עצמן את תפעול הביטוח ומנסה לתת מענה לדאגה הגדולה ביותר של חברות הביטוח, סיכון ההמשכיות במקרה של אי חידוש הפוליסה, שהוא כמעט היחיד, ובוודאי העיקרי, שמוטל ומאיים עליהן במודל הקיים. עם זאת, לא ברור מהוראות הטיוטה מה יהיה המנגנון שישמש ויונהג במקרה כזה, ונדמה שלא במקרה הרשות בוחרת שלא לעסוק כעת ביצירת בהירות נדרשת גם לבעיה סבוכה, עקרונית וחשובה זו ומשאירה את הדברים לוטים בערפל לעתיד.

מבחינה זו, ניתן לומר כי במובנים רבים, הרשות בוחרת, בלית ברירה, לנסות להאריך את קיומו של ביטוח הסיעוד לחברי כללית, להרוויח זמן, ולמעשה לדחות את הקץ, לגלגל את המשבר הלאה לשנים הבאות ולהרחיק ממנה את האחריות הבלעדית לבעיה מתוך ציפייה שבמהלך השנתיים הבאות ייאותו מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות לעסוק ברצינות ובצורה מעמיקה ואחראית בסוגייה ולמצוא לה פתרון מבני אמיתי. ככל שזה לא יקרה, הרי שגם אם ביטוחים אלה ימשיכו להתקיים, בעוד שנתיים אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בנקודת שבר נוספת ובמצב חמור אף יותר מאשר היום.

גבי נקבלי | צילום: דרור סיתהכל

כולנו צריכים להיות מודאגים מאוד מהעתיד לבוא

בהחלט ייתכן שהשינוי המוצע לסוגיית ההמשכיות אכן יביא לכך שהראל או חברת ביטוח אחרת יהיו מוכנות להמשיך ולתפעל את הביטוח לחברי כללית בשנים הקרובות, כשהן הופכות אכן להיות גורם מנהל ומתפעל בלבד, כאשר הסיכון לעתיד הרחוק מוטל על כתפי המבוטחים בלבד יותר מאי פעם, ובאופן שמעמיד בספק גדול את כדאיות הביטוח ואת סיכוייו להמשיך ולהתקיים בטווח הארוך.

כמי שהעריך לאורך הדרך שבלית ברירה ובהיעדר חלופה אחרת, יימצא בסופו של דבר פתרון להמשך קיומו של ביטוח הסיעוד לחברי כללית, אני חושב שכולנו צריכים להיות מודאגים מאוד מהעתיד לבוא. חשוב להבין שלפתרונות קצרי טווח מסוג זה, יש השלכות עצומות על הטווח הארוך, על מיליוני המבוטחים ויכולתם לממש את זכאותם בעתיד ועל האמון שהם יתנו בביטוח בהמשך הדרך. חשוב גם להזכיר שמעבר לפגיעה הנוכחית במיליוני המבוטחים, לפני שנה כבר הופחתו בצורה משמעותית סכומי הביטוח בפוליסות אלה.

לאור התמשכות המשבר והיעדר טיפול ממשלתי יסודי ורחב בו ולנוכח השינויים הצפויים בתנאי הביטוח, אנחנו עלולים לעמוד מול מצב בו מבוטחים רבים יבינו את הבעייתיות והקושי במימוש הביטוח ובסיכוייו להמשיך להתקיים בעתיד הרחוק ויבחרו שלא להמשיך להיות מבוטחים בו. הדבר נכון עוד יותר עבור צעירים, שמהווים במידה רבה עוגן ומחזקים את קרנות המבוטחים ושעלולים לאבד בו אמון מתוך הבנה שהוא אינו יכול לתת הבטחה אמיתית לטווח הארוך ולשנות הזקנה שלהם, ויבחרו שלא להצטרף אליו מלכתחילה או לנטוש אותו, דבר שעלול לפגוע ולערער עוד יותר את מצב הקרנות.

במשך שנים ארוכות מאוד, ובוודאי שמאז סיום קיומם של הביטוחים הקבוצתיים האחרים והפסקת שיווקם של ביטוחי הסיעוד הפרטיים, היוו ביטוחי הסיעוד לחברי קופות החולים רובד פתרון ראשוני, ראוי, כדאי וכמעט יחיד עבור מרבית האוכלוסייה הבוגרת בישראל ששמה בהם את מבטחה. בשנה האחרונה, וכעת, ביתר שאת, נדמה וברור שקשה יהיה לבנות עליהם את מערך ההגנות או להסתמך עליהם לטווח הארוך. עם זאת, בהיעדר פתרונות אחרים, מוצאים עצמם 5 מיליון אזרחים שבויים בידי פתרון איכותי הרבה פחות מזה אותו רכשו ובו היו מבוטחים במשך שנים, ובוודאי שהרבה פחות איכותי מזה הנדרש.

הפתרון צריך להיות פתרון לאומי בר קיימא וארוך טווח

לצד הביקורת על רשות שוק ההון והאופן בו היא פעלה כעת, ובכלל החל משנת 2016, עת הובטח שמדובר במודל אקטוארי יציב לעשרות שנים, יש לומר ביושר שהרשות עושה את שאפשרי בתחום אחריותה וסמכותה ובכלים שברשותה בנקודת זמן זו ולא יהיה זה הוגן להפנות את האצבע המאשימה והאחריות רק כלפיה. הרשות פועלת כעת מתוך מצוקה ולוחות זמנים דוחקים, במגרש המשחקים של הביטוח בלבד ותוך שאין לה מגוון רחב של אפשרויות או מרחב תמרון גדול באמת, וכאשר כלל הגורמים, אשר עליהם מוטלת האחריות העיקרית לכשל בתחום הסיעוד, הצליחו להעביר אליה את מלוא האחריות למציאת פתרון ולצייר אותה כגורם האחראי הבלעדי למשבר, ולא לגמרי בצדק, שכן הבעיה והפתרונות חורגים ורחבים בהרבה מתחום הביטוח בלבד, ונמצאים מחוצה לו, ומשכך גם האחריות מוטלת על משרדי הממשלה וקובעי המדיניות

הבעיה הסיעודית היא סוגייה חברתית-כלכלית-לאומית בה קיים כשל ארוך שנים ואיום העומד לפתחה של כל משפחה בישראל. משכך, לא ניתן למצוא את המענה דרך ביטוחי הסיעוד או תחום הביטוח בלבד והפתרון צריך להיות גם הוא פתרון לאומי בר קיימא וארוך טווח שיאפשר שמירה על כבודם ואיכות חייהם של תושבי ישראל ושייתן להם מענה בשנותיהם הקשות ביותר, ובדרך כלל גם האחרונות, ככל שניתן, ויספק להם מקור מימון ומשענת כלכלית שתסייע במימון הטיפול הסיעודי היקר.

פתרון כזה הוא חוק ביטוח סיעוד ממלכתי, שהאחריות לגיבושו ויישומו נמצאת במגרשם של קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות ובאחריות הכנסת והממשלה, ובראשה משרדי האוצר והבריאות. יש לאפשרויות ומסלולים רבים בהם ניתן ליישם חוק כזה, תוך שיפור היעילות, איחוד המשאבים והגופים המטפלים ושימוש במיליארדי השקלים המשולמים וקיימים כבר כיום, כדוגמת הפרמיות המשולמות עבור ביטוח הסיעוד הקבוצתיים לחברי קופות החולים וגמלאות הסיעוד של הביטוח הלאומי. כל שנדרש מהמנהיגים ומנבחרי הציבור הוא לגלות אומץ לב ציבורי, חמלה, אכפתיות, חזון ונכונות להביט במציאות המתהווה ולפעול. עד שזה יקרה, כנראה שנגזר על תושבי ישראל להמשיך למצוא את עצמם כמעט לבדם מול האיום המתעצם הכרוך בבעיה הסיעודית והטיפול הסיעודי היקר.

• הכותב הינו יועץ מומחה לביטוחי בריאות וסיעוד ומלווה חברות וארגונים בפיתוח שירותים ועסקים במערכת הבריאות הפרטית, מנכ"ל אופק זהב ומנהל שותף בעולם הבריאות