רעידת האדמה שהתרחשה ב-28 במרץ 2025 במיאנמר, בעוצמה של 7.7 הורגשה גם בתאילנד וגרמה לנזקים משמעותיים של קריסת מבנים ואובדן חיים. בעת כתיבת שורות אלו עדין עוסקים בחיפוש והצלת נעדרים. אירוע זה מצטרף לשורה של אירועי רעידת אדמה שקרו ועדיין קורים במקומות שונים בעולם כדוגמת רעידת האדמה בנפאל 2015 במגניטודה של 7.8 שגרמה למותם של למעלה מ-9,000 בני אדם ולפציעתם של כ-23,000 נוספים, ורעידות האדמה בטורקיה במגניטודה של כ-7.8 שגרם למותם של מעל ל-62 אלף הרוגים ומעל 121,704 פצועים.

ישראל ממוקמת לאורך השבר הסורי-אפריקאי, אזור בעל פעילות סיסמית משמעותית. מידי כ-100 שנים קורית רעידת אדמה בעוצמה גבוהה הגורמת לאלפי הרוגים לפצועים רבים ולהרס מבנים. הרעידות האחרונות שקרו היו בשנת 1837 רעידת אדמה הרסנית שפגעה בצפת וטבריה וגרמה לאלפי הרוגים. 90 שנה לאחר מכן בשנת 1927 ארעה רעידת אדמה, שהובילה למאות הרוגים ופגיעות קשות בירושלים, יריחו ושכם. מאז שנת 2020, התרחשו בישראל מספר רעידות אדמה, רוב הרעידות היו בעוצמות נמוכות ולא הורגשו על ידי האוכלוסייה. עם זאת, חשוב לציין כי רעידות אדמה חלשות אינן מפחיתות את הסיכון לרעידה חזקה בעתיד הקורית פעם ב-100 שנה.

ישראל ניצבת בפני אתגרים משמעותיים בכל הקשור להיערכות לרעידות אדמה. בישראל למעלה מ-80,000 מבנים ישנים בני 3 קומות ומעלה שנבנו לפני שנות ה-80, ואינם עומדים בדרישות תקן הבנייה לעמידות בפני רעידות אדמה. למרות הסיכון הממשי, רבים מהאזרחים אינם מודעים די הצורך לסכנות ולדרכי ההתמודדות. תשתיות כמו בתי חולים, כבישים וגשרים עלולות להיפגע באופן חמור במקרה של רעידה חזקה. תקציבים ומימון פרויקטים לחיזוק מבנים כמו תמ"א 38 נתקלו באתגרים רבים, ויישומן אינו מספק פתרון כלל.

היערכות מקדימה קריטית להצלת חיים ולצמצום נזקים

רעידות אדמה, בשונה מאסונות טבע אחרים, מתרחשות ללא התראה מוקדמת ויכולות לגרום לנזק עצום בזמן קצר. היערכות מקדימה היא קריטית להצלת חיים ולצמצום נזקים. ברמת המדינה אין זה מספיק לקבוע מסגרת להיערכות (החלטת ממשלה מס' 4505), יש להקצות משאבים ייעודיים לחיזוק מבנים ותשתיות קריטיות כולל בתי חולים, מוסדות חינוך ומבני ציבור. יש צורך ברפורמה בחקיקה, המחייבת חיזוק מבנים ישנים והגברת האכיפה, תוך מתן תמריצים כלכליים לבעלי נכסים. יש לפעול ולהכשיר יותר כוחות חירום – אימון צוותי חילוץ, רפואה, כיבוי אש ומשטרה לתרחישי רעידת אדמה מורכבים וכן יש לנהל קמפיינים קבועים להעלאת מודעות הציבור והנחיות להתנהגות בזמן רעידת אדמה.

גם האזרח נדרש להיערכות עליו לעגן רהיטים כבדים לקירות, אחסון חומרים מסוכנים במקום בטוח, והכנת ערכת חירום הכוללת מים, מזון, תרופות ומסמכים חשובים. האזרח נדרש לתכנון משפחתי קביעת נקודת מפגש משפחתית, רשימת טלפונים חיונית ותרגול פינוי וכן לידע מציל חיים לימוד עזרה ראשונה בסיסית וכן ידע בחילוץ קל.

לאחר רעידת האדמה נדרש כולנו גם ברמה האישית וגם ברמה המדינה להמשיך ולייצר רציפות תפקודית (רציפות תפקודית היא היכולת של מדינה, ארגון קהילה להמשיך לספק שירותים חיוניים גם בעת משבר). לאחר רעידת אדמה חזקה, התשתיות הבסיסיות עלולות להיפגע, ונדרשת היערכות מקיפה. ברמה הלאומית נדרש להקמת מרכזי חירום עם אספקת חשמל, מים ותקשורת עצמאית. לייצר תשתיות גיבוי לרשתות חשמל שקרסו ולתקשורת שנפגעה. מערכות הבריאות יידרשו להמשיך לטפל בפצועים והמדינה תידרש לספק י מזון, מים וציוד חיוני.

ברמה הקהילתית הכשרת מתנדבים ומנהיגים קהילתיים יעזרו לניהול המשבר ברמה המקומית.

יש צורך להעריך במשאבים משותפי על ידי הקמת מרכזי קהילה עם אספקת חירום, גנרטורים על הקהילה יהיה לייצר רשתות תמיכה חברתיות ולייצר מנגנונים לזיהוי ותמיכה באוכלוסיות פגיעות (קשישים, בעלי מוגבלויות). על מנת שהכלכלה לא תיפגע יהיה צורך לסייע לעסקים קטנים ובינוניים בפיתוח תכניות להתאוששות מהירה.

הפעולות הנדרשות

לאור הניסיון העולמי והצפי לרעידת אדמה משמעותית בישראל, נדרשת פעולה מיידית:

ברמה הלאומית יש להקצות 1% מהתקציב השנתי להיערכות לרעידות אדמה, כפי שנעשה ביפן וצ'ילה. יש להאיץ את חיזוק מבנים – רפורמה בתמ"א 38 והקלות בירוקרטיות לזירוז תהליכי חיזוק. כחלק מכך יש להעביר את האחריות לאזרח לבדיקת עמידות המבנה וביצוע חיזוקים נדרשים(ללא קשר לאפשרות לביצוע תמ"א או פינוי בינוי).

צעדים ברמת הפרט על כל משפחה להכין ערכת חירום – אחסון מים (4 ליטר לאדם ליום), מזון יבש, תרופות, מסמכים חשובים וציוד תקשורת חלופי. לתכנן תכנון משפחתי – קביעת נקודת מפגש, תרגול התנהגות בזמן רעידה ויצירת רשימת קשר חירום להשתתף בהדרכות פיקוד העורף וללימוד עזרה ראשונה. כמו כן עלינו כאזרחים מוטלת האחריות למעורבות קהילתית – הצטרפות לצוותי חירום שכונתיים וקידום מודעות בקהילה.

רעידת האדמה במיאנמר ובתאילנד היא עוד תזכורת כואבת לכך שהטבע אינו ממתין לתוכניות האדם. האחריות להיערכות מוטלת על כל אחד מאיתנו – ממשלה, רשויות מקומיות, קהילות ואזרחים. לקחי העבר מלמדים שהשקעה בהיערכות מקדימה משתלמת עשרות מונים לעומת עלויות השיקום לאחר אסון. עלינו לפעול עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי.

• הכותב הינו מומחה למצבי משבר ורציפות תפקודית