אישה יצאה לטיול כאשר ברשותה מצלמה יקרת ערך. המצלמה היתה מבוטחת במסגרת פוליסת ביטוח על תכולת הדירה, ולפני צאתה לנסיעה ביטחה את תכולת המזוודה ובכלל זה את המצלמה.
כשחזרה מהטיול הציגה בפני חברת הביטוח הצהרה שקרית לפיה המצלמה נגנבה, וקיבלה את הכיסוי הביטוחי עבורה.
לאחר זמן בקשה המבוטחת לחזור בה מהצהרתה השקרית ולהשיב לחברת הביטוח את הכסף שקיבלה במרמה. עם זאת, במשך תקופה זו אבדה המצלמה היקרה.
האם המבוטחת מחויבת להשיב לביטוח את הכסף שקיבלה בשעתו שלא כדין? או שמא מאחר שהמצלמה אכן אבדה לה היא גם כך זכאית לכספי הביטוח שקיבלה.
פשוט וברור שאסור היה למבוטחת לדרוש ולקבל בשעתו את כספי הביטוח מחברת הביטוח, שהרי הם ניתנו לה במרמה.לפיכך קבלת הכסף בתחילה הינו בגדר גזלה.
עם זאת, קיים חשש סביר שאם היא תשיב את הכסף הגנוב כשתתבע מחברת הביטוח את הכספים להם היא זכאית בגין האבידה- היא תימצא לא אמינה ולא תקבל את הכסף לו היא זכאית על פי דין. לפיכך, היא רשאית לתפוס מחברת הביטוח ממון בשווי הסכום המבוטח, מדין "עביד אינש דינה לנפשיה" המבואר בגמרא*.
אם כך, מותר למבוטחת להשאיר את כספי הביטוח ברשותה כפירעון החוב שהביטוח חייב לה, בתנאים הבאים:
א. חרטה על המעשה החמור שביצעה.
ב. קבלה לעתיד שלא תחזור על מעשה זה.
* מסכת בבא קמא דף כ"ז ע"ב ובשו"ע חושן משפט (סי' ד).