כחודש לאחר תחילת עבודתו בתדיראן, החל דרור כספי לחוש כי הליכתו אינה יציבה. בתום סדרת בדיקות קבעו הרופאים כי הוא סובל מטרשת נפוצה.
כשבועיים לאחר שחזר משהות ממושכת בחו"ל, ביקר גלעד סיקלאי אצל רופא המשפחה והתלונן על בלוטה בשחי ימין. סיקלאי נשלח לבדיקות. הרופאים אבחנו כי הוא סובל מסרטן לימפומה.
מה המשותף בין כספי לסיקלאי, מעבר לעובדה שהגורל הכה בשניהם? שניהם נדחו כאשר ביקשו לממש את ביטוחיהם בקרן הפנסיה שלהם.
תאגידי הביטוח, המנהלים את קרנות הפנסיה, נימקו את הדחייה בטענה המועלית בפני בוטחים רבים: "אכן, המחלה בה לקית אובחנה לאחר שהצטרפת לקרן, אך היא קיננה בך בטרם הצטרפת".
אלת המשפט העיוורת היא שמבחינה בין השניים, שכן כל אחד מהם נשפט בפני שופטת אחרת. גישתן השונה של השופטות, כפי שנראה מיד, היא שהכריעה את כף גורלם. זה לחסד וזה לשבט. זה להיאבק במחלתו הקשה מתוך רווחה וזה מתוך עניות מרודה.
כספי היה עמית בקרן הפנסיה מנורה מבטחים, המנוהלת על ידי חברת הביטוח מנורה. את סירובה לשלם ביססה מנורה על סעיף בתקנון הקרן, הקובע כי הביטוח אינו תקף כאשר מחלתו של המבוטח נובעת מ"מחלה שנקבעה" לפני ההצטרפות לקרן.
הסעיף הזה אינו רלבנטי לגבי, טען כספי. לפני שהצטרפתי לקרן, לא ידעתי שאני חולה בטרשת נפוצה. אף רופא לא קבע שאני חולה במחלה. לא קיבלתי שום טיפול או תרופה. בתיק הרפואי שלי, אין כל מסמך הקובע שמחלת הטרשת הנפוצה אובחנה אצלי בעבר.
-הכל נכון, השיבו נציגי מנורה, אך בבדיקה שנערכה לך כ-3 שנים לפני הצטרפותך לקרן נמצאו במוח שלך תסמינים. היום בדיעבד, אמנם שש שנים לאחר הבדיקה, אנו יודעים שהם ביטוי למחלת הטרשת הנפוצה.
תשובת מנורה לא הניחה את דעתו של כספי. הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. למזלו של כספי, תביעתו הונחה על שולחנה של השופטת סיגל דוידוב מוטולה.
-המונח "מחלה שנקבעה", הסבירה השופטת לנציגי מנורה, משמעותו מחלה שאובחנה על ידי הרופאים בלבד. אם מחלת המבוטח לא אובחנה בטרם ההצטרפות לקרן, המבוטח זכאי למלוא תגמולי הביטוח, אפילו בדיעבד מסתבר כי היו סימפטומים שניתן לייחס אותם למחלה.
כספי זכה אם כן לתמיכה במאבק במחלתו, בזכות שופטת עם לב מבין.
וכעת נעבור כעת לגלעד סיקלאי. הוא היה עמית בקרן הפנסיה עתודות, המנוהלת על ידי חברת הביטוח כלל.
גם בתקנון קרן פנסיה זו קיים אותו סעיף הקובע כי "מחלה שנקבעה" בטרם ההצטרפות לקרן אינה מכוסה.
-אכן, הודו נציגי כלל, מחלת סרטן הלימפומה אובחנה אצלך לאחר שכבר היית חבר בקרן. אולם לרופא המשפחה שלך אמרת שאתה מרגיש בבלוטה בשחי ימין "מזה חודש לערך". נכון שגם הביקור אצל רופא המשפחה התקיים לאחר ההצטרפות, אבל אם מושכים חודש אחורנית, יוצא שהרגשת בבלוטה עוד בטרם הצטרפת לקרן. 
סיקלאי פנה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, שם פגש בשופטת עם גישה הפוכה בתכלית מזו של השופטת שמונתה לכספי.
לדעת השופטת אורית יעקבס, אין זה סביר כי מבוטח שסבל מתסמינים, אשר בדיעבד ניתן לקשרם למחלה מסוימת, יזכה בתגמולי ביטוח, רק משום שהרופאים אבחנו את מחלתו לאחר הצטרפותו לקרן.
מדוע? "משיקולים של עלות ויעילות", כלשון השופטת. השופטת יעקבס רואה אותנו המבוטחים, כמו חברות הביטוח, דרך החור שבגרוש. השופטת חוששת שרווחי חברות הביטוח יקטנו, אם הן תיאלצנה לבדוק כל מבוטח לפני כניסתו לביטוח. גורלו של המבוטח הבודד, המגלה רק בדיעבד, כאשר הוא חולה ומותש כי אין לו ביטוח, אינו מעניינה. גם העובדה שחוק חוזה הביטוח מחייב את חברות הביטוח לבדוק את המבוטח בטרם כניסתו לביטוח, נעלמה מעיניה של השופטת.
מעבר לכך, קישור תסמינים מן העבר למחלה בהווה היא בבחינת "חוכמת הבדיעבד". כאבי ראש, בחילות, גושים ותסמינים רבים אחרים, חולפים פעמים רבות מבלי שתתפתח מחלה. לעתים מתפתחת מחלה, ואין אפילו רופא רציני אחד היכול לומר כי התסמינים שהיו בעבר אכן קשורים למחלה. כאן בדיוק תפקידן של חברות הביטוח, מזה הן מרוויחות והרבה: לקיחת סיכונים. לחוכמת הבדיעבד אין מקום בתחום הביטוח, בוודאי לא בתחום הביטוח הסוציאלי.
הנה כי כן, מוכח שוב כי גישתו של השופט היושב בדין היא הקובעת. ההנמקות המשפטיות אינן קובעות את התוצאה. הן רק מצדיקות אותה. לא בכדי מי ששולט בוועדה למינוי שופטים קובע גם את איכות חיינו.
0