גיל הפרישה של נשים לפנסיה יש השפעה משמעותית על הפער בהכנסה מפנסיה בינן לבין גברים. כך על פי מחקר של ליאורה בוורס והדס פוקס ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל שביקשו להעריך כיצד המדיניות הנוכחית בשוק העבודה והפנסיה תשפיע על הפער המגדרי בפנסיה בעתיד.
לדבריהן, סוגיית גיל הפרישה היא חלק משאלה רחבה יותר על רמת ההכנסה מפנסיה הזמינה לנשים עם הפרישה, הן במונחים אבסולוטיים והן ביחס לגברים. מכיוון שלחיסכון לפנסיה יש קשר חזק להכנסה לכל אורך החיים, מערכת הפנסיה הפרטית מִיְסודה משקפת את ההבדלים בשוק העבודה: ההכנסות החודשיות מפנסיה של נשים נמוכות יותר, מכיוון שבממוצע נשים מרוויחות פחות, יוצאות להפסקות ארוכות יותר בגלל הטיפול בילדים, יוצאות לפנסיה בגיל מוקדם יותר והן חיות עד גיל מבוגר יותר.
בוורס ופוקס בחנו האם יש פער בהכנסה הפנסיונית בין נשים נשואות ללא נשואות. במבט ראשון נראה כי רמת הפנסיה הנמוכה יותר משפיעה בעיקר על נשים שאינן נשואות, לאור העובדה כי מצבו הכלכלי הכולל של משק הבית חשוב יותר ממקור ההכנסה עצמו. נוסף על כך, הן מציינות, אם בן הזוג הולך לעולמו, האלמן או האלמנה מקבלים ביטוח שאירים מהמוסד לביטוח לאומי וחברות הפנסיה הפרטיות לרוב ממשיכות לשלם סכום מסוים לאלמנים. כמו כן, דיני הגירושין בישראל מחייבים לחלק בין בני הזוג את נכסי הפנסיה שנצברו במשך שנות הזוגיות. עם זאת, יש כמה סיבות לכך שהפער המגדרי בהכנסה מפנסיה הוא משמעותי, גם עבור אנשים נשואים.
שיעורי התעסוקה בקרב נשים
מצבה של ישראל טוב בכל הקשור למדיניות המעודדת תעסוקה בקרב נשים, מציינות בוורס ופוקס ומסבירות כי מערכת מס ההכנסה ליחידים מעניקה זיכוי מס גדול יותר לנשים מאשר לגברים, וגם מבטיחה שההכנסה נטו של משק בית הכולל שני עובדים תהיה גדולה יותר מאשר של משק בית שיש בו עובד אחד וההכנסה הכוללת ברוטו שלו זהה. העובדה שהתוספת של 50% לקצבת הזקנה מוענקת לאחר 35 שנות ותק ביטוחי, וכן התוספת בעבור דחיית הקצבה לגיל מאוחר יותר, מעודדות נשים להיות חלק מכוח העבודה.
מצד אחר, הן מדגישות, קצבת אזרח ותיק לעקרת בית עשויה להוות תמריץ שלילי לנשים שיבקשו להיכנס לכוח העבודה, ולשמור על חלוקת התפקידים המגדרית המסורתית.
עוד מציינות החוקרות כי שיעור התעסוקה בקרב נשים עלה במידה ניכרת בעשורים האחרונים, בזכות העלייה במספר הנשים העובדות והעלייה בתעסוקה בקרב נשים בגילי 55-65, שהגיעה בעקבות העלאת גיל הפרישה בשנת 2003. שיעורי התעסוקה בקרב האוכלוסייה בגיל העבודה עומדים על 65.6% בקרב נשים בישראל – פער של 6.9 נקודות האחוז מהשיעור בקרב הגברים, העומד על 72.5%. פער זה קטן משמעותית מפער התעסוקה המגדרי הממוצע במדינות ה-OECD העומד על 15.4 נקודות אחוז. ישראל מדורגת 11 (בשליש העליון) בדירוג מדינות ה-OECD לפי פער תעסוקה בין גברים לנשים בסדר דירוג יורד.
בוורס ופוקס מוסיפות כי שיעורי התעסוקה הגבוהים בקרב נשים ראויים לציון לאור שיעור הפריון הגבוה בישראל ביחס למדינות אחרות (3.1 ילדים לאישה, לעומת ממוצע של 1.7 ילדים ב-OECD).
מכשול השכר לשעה
אז היכן הבעיה? בפער השכר לשעה. הפער המגדרי בשכר בישראל הוא ניכר והוא נובע מפער בשכר השעתי ומהעובדה שנשים בממוצע עובדות פחות בשבוע. בשנים 2014-2015 עמד פער ההכנסה ברוטו על 36%, הנתון החמישי מבין 21 מדינות ב-OECD שהנתונים בהן היו זמינים.
בהתאמה להבדלי שעות העבודה, פער השכר המגדרי עמד של 15% בשנים 2014-2015 אולם ב-2016 עלה פער השכר השעתי ל-19%. "נכון לעכשיו לא ברור אם העלייה נקודתית או שהיא אכן מעידה על התרחבות הפער".
חלק ניכר מהפער השעתי, אך לא את כולו, אפשר להסביר בהבדלים בבחירת המקצוע בין גברים לנשים, שמתחילים להיווצר כבר בגיל צעיר – נשים הן חלק קטן יחסית מכלל התלמידים הלומדים מדעי המחשב והנדסה בתיכון.
את הפער ניתן גם לייחס להיקף המשרה של נשים. בשנת 2017 עבדו 31.8% מהנשים המועסקות בישראל במשרה חלקית לעומת 12.9% מהגברים. ישראל מגדירה משרה חלקית כ-35 שעות עבודה בשבוע לכל היותר.
גורם נוסף המשפיע על ההכנסה נטו בטווח הארוך הוא רציפות ההשתתפות בשוק העבודה. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, הכוללים עובדים שהיו מועסקים לפחות חודש אחד בשנת 2015, נשים עבדו בממוצע 10.51 חודשים באותה שנה, לעומת 10.75 חודשים אצל הגברים. מספר חודשי העבודה הממוצע של הגברים גבוה רק מעט מזה של הנשים בכל עשירוני ההכנסה.
בהשוואה למדינות אחרות ב-OECD – על פי המחקר, בישראל פערים גדולים יותר מאשר במדינות אחרות בין גברים לנשים בשעות העבודה השבועיות – וככל הנראה פערים אלו מעמיקים בשל שיעורי פיריון הילודה הגבוהים בישראל, והעובדה שעיקר נטל משק הבית והטיפול בילדים מונח על כתפי הנשים. רוב מדינות ה-OECD האחרות מצאו דרכים להבטיח את רציפות הפנסיה בתקופות של טיפול בילדים, בין שבמערכות פנסיה ציבוריות ובין שבפרטיות, אולם בישראל להפסקות אלו בקריירה יש השפעה שלילית ניכרת על ההכנסה של נשים מפנסיה פרטית.
כמה שווה דחייה של שנה לצמצום הפער המגדרי?
מהמחקר עולה כי דחייה של גיל הפרישה לפנסיה שווה עבור נשים תוספת של 5% לכל שנה בקצבת אזרח ותיק שניתנת על ידי המוסד לביטוח לאומי. לנתון זה משמעות רבה לצניחה של הפער המגדרי.
בחינת ההכנסה בתקופת פרישה עבור אישה הפורשת בגיל 62 במקום 67 ממחישה את עומק ההשפעה של חמש השנים הללו על מצבה הכלכלי. בפרישה בגיל 62 הפנסיה הפרטית שלה נמוכה ב-31% מאשר אם תפרוש בגיל 67. נוסף לכך, קצבת האזרח הוותיק שתקבל תהיה נמוכה יותר מכיוון שלא תקבל את תוספת הדחייה, העומדת כאמור על 5% לשנה.
לדברי החוקרות, הנשים הרווקות נמצאות בעמדת נחיתות ביחס לגברים הרווקים במונחי ההכנסה החודשית מפנסיה. 
באמצעות סימולציה שנערכה בנפרד בעבור גברים ונשים, נשואים ורווקים, בגילי פרישה שונים, נמצא כי הכנסות הפנסיה של אישה נשואה ממוצעת הפורשת בגיל 62, גיל הפרישה הרשמי, צפויות להיות נמוכות ב-38% מהכנסות הפנסיה של גבר הפורש בגיל 67. אם אישה פורשת בגיל 67, רמת ההכנסה שלה תעלה ל-13,288 שקלים לחודש, והפער המגדרי בפנסיה יצנח ל-13%.
בקרב מבוגרים שאינם נשואים הפערים בהכנסה מפנסיה גדולים עוד יותר, בגלל היעדר קצבת שאירים ומכיוון שתוחלת חייהן של נשים ארוכה יותר. הסימולציה מראה כי גבר שאינו נשוי ופורש בגיל 67 ייהנה מהכנסה הגבוהה ב-43% מזו של אישה רווקה שפרשה בגיל 62 מקצבת אזרח ותיק ומפנסיה פרטית. גם באוכלוסייה זו יש השפעה גדולה של דחיית הפרישה בקרב נשים, והיא מצמצמת את הפער המגדרי ל-20%.
לצורך המחקר ניתחו בוורס ופוקס את קרנות הפנסיה החדשות של מנורה מבטחים – הגדולה מבין הקרנות החדשות עם 640 אלף עמיתים בשנת 2017. חלקה על פי נתוני האוצר לשנת 2016 הוא 36% בשוק קרנות הפנסיה החדשות.
ניתוח הקרנות של מנורה מבטחים מדגיש לדבריהן את ההבדלים בשוק העבודה בין המגזרים השונים (ערבים, חרדים ו"כל היתר") לאורך זמן.
"לנתונים השונים של גברים ונשים בשוק העבודה יש תפקיד מפתח בקביעת גובה הפערים בהכנסות מפנסיה לאחר גיל הפרישה. לצד זאת, חשוב להזכיר את תפקידו המשמעותי של המוסד לביטוח לאומי בחלוקה מחדש בין המגדרים באמצעות קצבאות האזרח הוותיק, המפחיתות במידה ניכרת את הפערים המגדריים בפנסיה", מציינות בוורס ופוקס.
"לחזק את רציפות ההפרשות לפנסיה"
בוורס ופוקס מסכמות, כי למאמציה של ישראל לעודד השתתפות בשוק בשוק העבודה בקרב נשים יש השפעה חיובית ניכרת על הפער המגדרי בפנסיה, וכך גם לחלוקה מחדש של הפנסיה האוניברסלית על ידי המוסד לביטוח לאומי. לעומת זאת, ההבדלים בגיל הפרישה ובמשך פסקי הזמן לטיפול בילדים בקריירה פועלים לרעת הנשים ומגדילים את הפער.
"יש כמה אפיקים אפשריים העומדים בפני קובעי המדיניות אם ירצו להקטין את הפער המגדרי בפנסיה בישראל. בראש ובראשונה, יש להתמקד בהעלאת גיל הפרישה לנשים (ואולי אף להשוות אותו לגיל הפרישה לגברים). שנית, ניתן לחזק את רציפות ההפרשות לפנסיה בתקופות של חופשת לידה ופסקי זמן בקריירה לצורך טיפול בילדים. נוסף על כך, שינוי כללי הצמדת קצבת הזקנה למדד יקטין את הפער, מכיוון שההצמדה למדד מורידה את ערך הצבירה לפנסיה יותר ויותר ככל שעובר הזמן, ולנשים יש תוחלת חיים ארוכה יותר (כמובן יש להתחשב בהשלכות האקטואריות של מהלך כזה)".
בנוסף הן מציינות כי "גורמים בשוק העבודה המובילים לפערי שכר בין גברים לנשים, כגון מספר שעות העבודה ובחירת המקצוע, ממלאים גם הם תפקיד בפערי הפנסיה, וצעדים לצמצום ההבדלים בתחומים אלו יקטינו את הפער".
"באופן כללי, נראה כי יש התייחסות רחבה למגדר במדיניות הפרישה בישראל בהשוואה למדינות אחרות ב-OECD. קיומו של מעמד 'עקרת בית' לנשים נשואות בלבד; פער של חמש שנים בגיל הפרישה; שימוש בטבלאות תמותה ממוגדרות (המובילות למקדם גבוה יותר בחישוב קצבת הפנסיה החודשית לנשים); ותשלום קצבות שאירים שונות לגברים ולנשים שהתאלמנו – כל אלו מעידים כי המגדר מעצב את מדיניות הפרישה בישראל באופן עמוק וייחודי, ויש לו השפעה רבה על הפערים בפנסיה בין גברים לנשים", מציינות בוורס ופוקס בסיכום מחקרן.