פסק דין תקדימי של ביהמ"ש העליון קובע כי חברות ביטוח אינן מחויבות ליידע מבוטחים על השלכות מעבר מדרגות גיל בביטוח רכב. ההחלטה מבהירה את גבולות חובת הגילוי של חברות הביטוח.

רקע

תובענה ייצוגית הוגשה נגד חברת ביטוח בטענה כי החברה הפרה את חובת הגילוי כלפי מבוטחיה. נטען כי על החברה ליידע מבוטחים על מעבר מדרגת גיל במהלך תקופת הביטוח ועל אפשרותם בעקבות כך לזכות להשבת חלק מדמי הביטוח. לאחר שהמחוזי דחה את התביעה, הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

החלטת העליון

השאלה המונחת בפני ביהמ"ש העליון בערעור זה, נסובה סביב קיומה או העדרה של חובה מצד חברת הביטוח ליידע רוכשי פוליסת ביטוח רכב, בעת כריתת חוזה הביטוח, כי הם רשאים לעדכן את חברת הביטוח בדבר השינוי שחל בגילם, ובעקבות כך לזכות בהשבה של חלק מדמי הביטוח. ביהמ"ש העליון קבע כי נכונה הייתה קביעתו של ביהמ"ש המחוזי ודחה את הערעור. ביהמ"ש הצביע על שתי נקודות מבט משלימות לבחינת הסוגייה שעל הפרק – מישור הזכות (של המבוטח) ומישור החובה (של חברת הביטוח).

מישור הזכות. העליון קבע כי ההנחה שמבוטח מקופח כלכלית כאשר הוא חוצה מדרגת גיל במהלך תקופת הביטוח היא שגויה מיסודה. הסיבה לכך נעוצה באופן בו מחושבת הפרמיה בביטוח רכב מסוג "כל נהג". חישוב זה מתבסס על ממוצע הסיכון של אוכלוסייה רחבה ולא על הסיכון הפרטני של כל מבוטח. יתרה מזאת, בחישוב הפרמיה נלקחת בחשבון האפשרות שחלק מהמבוטחים יעברו למדרגת גיל אחרת במהלך תקופת הביטוח.

כמו כן, קבע העליון, כי בהקשר לאפשרות, העומדת בפני המבוטח במהלך תקופת הביטוח לצמצם את הכיסוי הביטוחי כך שיחול על נהגים מבוגרים יותר או על "נהג נקוב", נהג מסוים – עצם חציית המבוטח את מדרגת הגיל אינה מזכה אותו בהחזר, שכן המבוטח לא שילם ביתר מעצם המעבר. האפשרות לצמצום הכיסוי הביטוחי כאמור, אינה נובעת מחציית הגיל אלא מבחירתו של המבוטח לצמצם את הכיסוי הביטוחי, אפשרות העומדת בפני כלל המבוטחים.

מישור החובה. העליון ערך הבחנה בין חובת הגילוי של המבוטח לזו של חברת הביטוח. בעוד חובת הגילוי של המבוטח מעוגנת בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, חובת הגילוי של חברת הביטוח נובעת מהפסיקה ומעיקרון תום הלב החוזי.

בית המשפט בחן את סוגיית חובת הגילוי בנוגע לחציית מדרגת הגיל בשלושה הקשרים:

ראשית, נבחנה חובתה של חברת הביטוח ליידע את המבוטח על אפשרותו לקבל החזר בגין חציית מדרגת הגיל במהלך תקופת הביטוח. ביהמ"ש הסביר, כי מאחר שחישוב דמי הביטוח כבר מגלם את אפשרות חציית הגיל, אין המבוטח זכאי להחזר, ולכן אין על חברת הביטוח חובת גילוי בנושא. ביהמ"ש הדגיש כי חובת הגילוי אינה חלה על שיטת התמחור של חברת הביטוח, כולל השיקולים האקטואריים והנתונים המשוקללים בקביעת הפרמיה.

שנית, נבחנה חובתה של חברת הביטוח ליידע את המבוטח על זכותו לעדכן בדבר שינוי הגיל הנהג הצעיר ביותר ובכך לצמצם את הכיסוי הביטוחי, וכן לקבל החזר יחסי של דמי הביטוח עבור יתר התקופה. ביהמ"ש ציין כי על חברת הביטוח מוטלת החובה להפנות את תשומת לב המבוטח לפרטים מהותיים בעסקה ולסייע לו לרכוש פוליסה המתאימה לצרכיו. עם זאת, נקבע כי התייחסות לשינויים אפשריים בגיל הנהגים במהלך תקופת הביטוח אינו נחשב ל"מידע מהותי".

בנוסף, נבחנה הסוגייה האם קיומה של "פרקטיקה" בחברת הביטוח, לפיה היא נענית לפניות מבוטחים לעדכון מדרגת הגיל וקבלת החזר יחסי של דמי הביטוח בגין התקופה שנותרה, מחייב את החברה בחובת גילוי כלפי רוכשי פוליסת הביטוח בדבר האפשרות לפנות ולקבל החזר. ביהמ"ש קבע כי עצם קיומה של פרקטיקה כזו אינו מקים חובת גילוי כלפי כלל המבוטחים, שכן הזכות היא שמולידה את החובה ומקימה את הפרקטיקה, ולא להיפך.

לבסוף, ביהמ"ש הבחין בין חובת הגילוי היזום של חברת הביטוח לבין חובתה להשיב על שאלות המבוטח באופן מלא מדויק. נקבע כי כאשר מבוטח שואל מיוזמתו על אפשרויות שינוי בהיקף הכיסוי הביטוחי, על החברה להשיב באופן מלא ולהציע חלופות מתאימות. זאת מבלי לגרוע מאפשרותו של המבוטח לצמצם את היקף הכיסוי הביטוחי במהלך תקופת הביטוח, כנגד קבלת החזר יחסי – אפשרות שאינה שנויה במחלוקת.

סוף דבר

העליון דחה את הערעור וחיזק את עמדת חברות הביטוח, בקובעו כי אין עליהן חובת גילוי יזומה בנוגע למעבר מדרגות גיל בביטוח רכב. החלטה זו מבהירה את גבולות חובת הגילוי בענף הביטוח.

• הכותב הינו מייסד ושותף במשרד עוה"ד ג’ון גבע-הדר

• המאמר פורסם לראשונה במגזין עדיף "מעגלי צמיחה", נובמבר 2024

לקריאת המגזין – לחצו כאן