במובנים רבים, נדמה היה לרגע שהידיעות המטרידות על העדר יציבותם, עד כדי חשש מקריסתם הקרבה של חלק מביטוחי הסיעוד הקבוצתיים לחברי קופות החולים, אליהן נחשפנו לראשונה לפני כשנה והדיון הציבורי שהתפתח בעקבותיהן, עשויות דווקא להוביל לתהליך בחינה עמוק של ההתמודדות עם הבעיה הסיעודית בישראל ולהוות הזדמנות אמיתית לאסדרה רחבה וכוללת של התחום וליצירת פתרונות לאומיים ארוכי טווח וברי קיימא שיבטיחו לתושבי המדינה ביטחון בנוגע למקורות המימון ויכולתם העתידית לזכות בטיפול סיעודי הולם בשנותיהם הקשות ביותר.

אולם, בישראל כמו בישראל, נדמה שציפיות לחוד ומציאות לחוד וניתן להגדיר את דוח הביניים שפרסם בשבוע שעבר הצוות לבחינת סוגיית ביטוחי הסיעוד כמאכזב ואולי אף מטריד, וקיים חשש שבמקום לבחון אחת ולתמיד את סוגיית הסיעוד על רבדיה השונים באופן רחב, מערכתי, לאומי וארוך טווח – חברי הצוות התפתו להסתכל על הדברים באופן צר מידי בניסיון להתמקד בביטוחי הסיעוד לחברי קופות החולים ולהפיח בהם חיים תחת המודלים הקיימים לתקופה נוספת, דבר שאולי ירחיק את הסכנות המיידיות, אולם אינו נותן את המענה הלאומי הנדרש  ולא מתייחס לאחריותה של המדינה לנושא ולאזרחיה במובן הרחב יותר ואף מאפשר למדינה להמשיך להתנער ולהסיר מעצמה אחריות מהאיום העומד לפתחה כל משפחה בישראל בעתיד הקרוב והרחוק.

כזכור, לפני כשנה, החלו ידיעות על כך שקרנות המבוטחים בביטוחי הסיעוד הקבוצתיים לחברי קופות החולים, ובעיקר זו של כללית, הולכות ומתרוקנות בקצב מהיר מהצפוי וכי קיים חשש אמיתי ליציבותן של הקרנות וליכולתן לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי המבוטחים ולהמשיך להתקיים לאורך זמן. המשבר שנוצר פרץ כ-7 שנים בלבד אחרי שרשות שוק ההון ביצעה רפורמה מקיפה בביטוחי סיעוד אלה, בה נטען כי המודל האקטוארי החדש מבטיח את קיומם לעשרות רבות של שנים קדימה.

כמענה לאיום הממשי והמיידי, פעלה רשות שוק ההון בניסיון לייצב את הקרנות וזאת באמצעות הפחתת סכומי הביטוח, שינוי תנאים נוספים ובחלק מהמקרים גם העלאת פרמיות.

הרכב לא נכון של הצוות לבחינת סוגיית הסיעוד

הצוות לבחינת סוגיית הסיעוד שהוקם בעקבות המשבר שנוצר, מורכב מאנשי רשות שוק ההון ואגף התקציבים באוצר ופועל מזה למעלה מחצי שנה. על פי דוח הביניים קיים הצוות לא מעט פגישות והתייעצויות, בין היתר, גם עם גורמים ואנשי מקצוע שונים. עם זאת, נדמה שאנשי הצוות בחרו שלא להתמודד עם הבעיות המבניות הקשות המאפיינות את תחום הסיעוד בישראל ועם המשמעויות הרחבות שלו ברמה הלאומית. למען ההגינות, קשה להטיל את האחריות לפתרון הכשל על אנשי רשות שוק ההון לבדם, מאחר שחלק גדול מהנושאים, הכשלים והפתרונות אינם מצויים כלל תחת אחריותם ותחום עיסוקם של אנשי הרשות ומשרד האוצר, אלא בכלל תחת משרדים ממשלתיים אחרים, כדוגמת משרדי הבריאות והרווחה, אשר אין להם כלל נציגים בצוות. האחריות לנושא מוטלת בראש ובראשונה על נבחרי הציבור, חברי הכנסת ובעיקר הממשלה.

הבעיות המבניות והכשלים בתחום הסיעוד ידועים לכל כבר שנים ארוכות, ובמהלכן אף הנושא עולה מידי פעם לדיון ומוצעים פתרונות שונים להסדרתו, אולם עד כה לא נמצאו מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות שיגלו מספיק אומץ לב ציבורי, חזון, אכפתיות וחמלה כדי להביאם לידי מימוש.

הטיפול הסיעודי אינו נכלל, כידוע, בחוק ביטוח בריאות ממלכתי והאחריות לטיפול הסיעודי מוטלת על פי חוק על בני משפחתו של החולה הסיעודי. מדובר בהוצאה כספית גדולה שיכולה להגיע במצטבר עד לכדי מאות אלפי שקלים ויותר, וכזו שחלק גדול מהציבור אינו מסוגל לעמוד בה מבלי לכלות את חסכונותיו או לפגוע באיכות חייו. חוק הסיעוד של הביטוח הלאומי שהורחב במסגרת רפורמה שיושמה בשנת 2018 מעניק סיוע באמצעות שירותי סיעוד או גמלה כספית, אולם הוא נותן מענה חלקי בלבד לבעיה ובהיותו חוק סוציאלי הוא נותן מענה בעיקר לקשישים אשר מצבם התפקודי ירוד במיוחד וכאלה הנמצאים בשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות.

משכך, המקור העיקרי והכמעט יחיד למימון הטיפול הסיעודי היקר, מלבד הון פרטי, הם ביטוחי סיעוד פרטיים, שאינם ניתנים עוד לרכישה מזה כארבע שנים וחצי ושבהם מחזיקים כיום רק כ-900 אלף איש בישראל, וביטוחי הסיעוד הקבוצתיים לחברי קופות החולים, בהם מבוטחים כ-4.9 מיליון איש, ושמהווים נכון להיום רובד ראשוני חשוב שמסייע במימון עלויות הטיפול. משכך,  הכרחי להבטיח את המשך קיומם לטווח ארוך, ככל שהדבר אפשרי, אם בכלל, ולמצוא להם חלופה ראויה ואיכותית.

ניגוד מוחלט למהות הרעיון של הביטוח

לא רק שהדוח כולל בשלב זה המלצות ביניים כלליות ועמומות שהיכולת ליישמן ותרומתן לפתרון המשבר ושיפור המציאות כלל לא ברורות, אלא שהוא נטול בשורה או חזון וכולל המלצות שעיקרן פגיעה במבוטחים ובביטוח, ולמרבה הצער אין בו בכדי לעורר תקווה אמיתית שאנו בדרך לשינוי המבני המיוחל והנדרש כל כך.

מבחינות רבות, התחושה העיקרית היא שאנחנו עלולים למצוא את עצמנו בפני עוד הזדמנות שתוחמץ לטפל ולהסדיר את תחום הסיעוד בישראל, בו קיים כשל ארוך שנים, וכי במקום טיפול שורש מבני ועמוק, שוב יסתפקו בניסיון להעלים את הבעיה בצורה של טיפול נקודתי, שטחי וקצר טווח בלבד.

הצוות ממליץ על הקשחת הגדרת מקרה הביטוח על מנת לצמצם את מספר התביעות ולהבטיח שהקרנות יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהן הפיננסיות באופן יציב וארוך טווח ועל דחיית גיל הזכאות לגמלת סיעוד, כך שרק מבוגרים יהיו זכאים לה. כמו כן, מתייחס הצוות גם לתפקידן ולמעורבותן של קופות החולים בביטוח ולעיקרון החיסכון לפיו ככל שדוחים את גיל הזכאות, דמי הביטוח המושקעים לטובת תשלום תביעות העתידיות צפויים להניב תשואה גבוהה בזכות אפקט הריבית דריבית.

הרעיון של דחיית גיל הזכאות, תוך התעלמות מעשרות אלפי צעירים סיעודיים, עומד בניגוד מוחלט למהות הרעיון של הביטוח ואף עלול להביא לכך שצעירים רבים שמהווים עוגן וחיזוק לקרנות, יבחרו שלא להצטרף אליו, ובכך הוא יהיה יציב עוד פחות. האם סביר, לדוגמה, שאדם בן 40 שנקלע למצב סיעודי עקב מחלה או תאונה לא יהיה זכאי לתגמולי ביטוח לאחר ששילם במשך שנים ארוכות עבורו רק בשל גילו?

גם הניסיון לטעון שהמשבר נוצר בשל העלייה במספר החולים הסיעודיים והתארכות תוחלת החיים שלהם, כאילו מדובר בכוח עליון או בהפתעה גמורה או בשל מעורבותן של חברות מימוש זכויות, אינו ברור, שכן מגמת הגידול במספר הסיעודיים הייתה ידועה ובאה לידי ביטוי במשך שנים ארוכות בתחזיות שונות שפרסמו גופים שונים כדוגמת הביטוח הלאומי, משרד הבריאות ומכוני מחקר. סיבה נוספת לגידול היא השינויים הרגולטוריים, הראויים בחלקם, שהכניסה רשות שוק ההון בשנים האחרונות בכללי יישוב תביעות סיעוד. כמובן שמגמה זו של גידול במספר הסיעודיים והתארכות חייהם צפויה להימשך גם בעתיד.

כך גם לגבי הטענה שמקבלי גמלה רבים אינם זכאים לה ושמשאבים רבים מבוזבזים על תביעות לא מוצדקות שמאושרות. הנתונים מוכיחים כי שיעור תביעות הסיעוד שמשולמות נמוך יותר מאשר בתחומי ביטוח אחרים ולא השתנה מזה שנים. בשנת 2023 עמד שיעור תשלום תביעות הסיעוד בביטוחים אלה על כ-72% בלבד, כלומר, למעלה מרבע מהתביעות נדחות.

לצד הביקורת, יש בהחלט לברך על עבודת הצוות וקיומו ואף יש מקום לאמץ חלק ממסקנותיו, גם אם בצורה מעט אחרת. כך לדוגמה, נדרש לבצע התאמות בהגדרות מקרה הביטוח, כך שאלה תהיינה ברורות יותר ופחות עמומות ונתונות לפרשנות ולשנות את תנאי הביטוח והמבנה שלו באופן שיאפשר לחברות הביטוח לעסוק ולהציע ביטוחי סיעוד פרטיים, כמו גם להסדיר את פעילותם של גופי מימוש זכויות ולאחד הגדרות בין הגופים השונים המטפלים בחולים הסיעודיים.

הבעיה לא תיפתר רק על ידי שינויים בביטוחי הסיעוד של הקופות

יש להבין שהבעיה הסיעודית אינה עומדת להיעלם בשנים הבאות, אלא צפויה להעמיק ולהחריף וכי מדובר בבעיה כלכלית-חברתית-לאומית שלא ניתן לפתור באמצעות שינויים בביטוחי הסיעוד לחברי קופות החולים בלבד. עוד יש להבין שסיעוד הוא עניין בריאותי והנושא הסיעודי במובנו הרחב יותר הוא נושא לאומי שבאחריות המדינה לתת לו מענה, ומשכך נדרשת רפורמה מבנית עמוקה שתיקח בחשבון ותכלול את כל האפשרויות והגורמים המעורבים בתחום.

המענה לכך הוא ביטוח סיעוד ממלכתי, שהוא הפתרון הנכון, הנדרש, ההכרחי, ההוגן והמתבקש, ואולי אף היחיד להתמודדות עם איום רחב ובהיקפים גדולים כל כך. לקידום הפתרון, יש להקים צוות ממשלתי רחב שיכלול נציגים מכל משרדי הממשלה המעורבים בשוק הסיעוד יחד עם נציגי גופים ממשלתיים, אנשי מקצוע בתחום ונציגי ציבור, ואין זה הוגן או אפשרי להטיל את המשימה המורכבת על נציגי רשות שוק ההון והאוצר בלבד.

ביטוח סיעוד ממלכתי כזה יגדיר סל שירותים אחיד ומוגדר שיעודכן מעת לעת. הוא יכול להיות מיושם באמצעות מס סיעוד דיפרנציאלי שיוטל על האזרחים (בדומה למס הבריאות), תוך יצירת מנגנוני תמיכה וסבסוד של המדינה במימון עלות המס לשכבות חלשות. על פי הערכות עבר, שיעור מס הסיעוד יעמוד על כ-0.5%-0.8% מהשכר.

לצד החלת מס סיעוד, ניתן יהיה לבחון את ייעול ההוצאה הקיימת והסבת הוצאות ומשאבים הקיימים מחוק הביטוח הלאומי (בו היקף גמלאות הסיעוד בשנת 2022 עמד למעלה מ-14 מיליארד שקלים) לטובת מתן שירותים, טיפולים ותשלומים לסיעודיים בהתאם להגדרות החוק שיחוקק. יתכן ופעולה מסוג זה, יכולה אף לחסוך במידה ניכרת את הצורך בהחלת מס סיעוד. כמו כן, ניתן יהיה גם להשתמש בתשתית הקיימת של ביטוחי הסיעוד לחברי קופות החולים ליצירת רובד אוניברסלי, תוך שהמדינה תומכת בהם ותבטיח את יציבותם ותסייע במימון הפרמיה לאוכלוסיות חלשות שיוגדרו ועל מנת להבטיח שכלל הציבור מבוטח ואף לבחון להשתמש גם בכספים שנצברו בקרנות המבוטחים של ביטוחי הסיעוד לחברי קופות החולים ובפרמיות המשולמות עבורם בכדי לשמש כמקור מימון נוסף לעלויות החוק החדש.

נדרש מענה הוליסטי רחב

חשוב להדגיש כי הבעיה הסיעודית אינה מוגבלת רק לנושא הביטוחי ולסיוע במימון עלויות הטיפול, אלא יש לתת לה מענה הוליסטי רחב, וכחלק מהיערכות ויצירת פתרונות להזדקנות האוכלוסייה ולקשישים במכלול תחומי חיים. כך, יש למשל, לרכז את הטיפול בידי גוף מתכלל אחד, להקים רשות סיעוד ממלכתית שתרכז אצלה את הטיפול בחולים הסיעודיים, לאחד הגדרות בין הגורמים השונים, לטפל בנושאים כמו הכשרה ותמיכה במטפלים, לפעול ולנקוט פעולות למניעת הידרדרות למצבים סיעודיים, בדידות, תעסוקה, מיגור העוני בקרב קשישים ועוד…

הצורך ברור, והפתרונות, גם אם הם מורכבים ודורשים יצירתיות, חזון והסתכלות ארוכת טווח, ידועים. כעת נדרש שיהיו מי מבין המנהיגים ומקבלי ההחלטות שיגלו את החמלה, האכפתיות והמחויבות בכדי לקדם וליישם אותם, על מנת שלא נידרש לעסוק בסוגייה, לעמוד שוב בפני שוקת שבורה ומשבר ולחפש פתרונות בעוד מספר שנים.

• הכותב הינו מומחה לביטוחי בריאות וסיעוד ויועץ בפיתוח שירותים ועסקים במערכת הבריאות הפרטית. מנכ"ל אופק זהב ומנהל שותף בחברת עולם הבריאות