נכון לשנת 2024 סך ההטבות הפנסיוניות מוערכות בכ-34 מיליארד שקלים בשנה (מהן כ- 9 מיליארד שקלים הפרשות לביטוח הלאומי) – כשליש מסך הטבות המס בישראל. כך מפרסם היום (ב') אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר במסגרת ניתוח מדיניות על הטבת המס לחיסכון פנסיוני בישראל.

מדובר על הטבת מס שהיא הגבוהה בישראל והיא גבוהה גם בהשוואה בינלאומית. ארגון ה-OECD מספק אינדיקציות לכך שהטבות המס הפנסיוניות בישראל הינן יחסית נדיבות. כך למשל, ישראל בולטת בערך הנוכחי של המס שנחסך לאורך החיים בהפקדות הפנסיוניות (ביחס לאלטרנטיבות) כאחוז מסך ההפקדות. עבור בעלי הכנסה ממוצעת ישראל מובילה במדד זה עם ערך של מעל 50% לעומת ממוצע של 28%; ועבור משתכרים בגובה 4 פעמים השכר הממוצע ישראל ממוקמת עשירית עם ערך של 38% לעומת ממוצע של 29%.

עוד נמצא כי הטבת המס לחיסכון פנסיוני הינה רגרסיבית – גובה סך ההטבה הפנסיונית המהוונת לאורך חיי החוסך עולה באופן ניכר עם עשירוני השכר. עבור העשירון העשירי ההטבה מסתכמת בכ-740 אלף שקלים – פי 4 מהעשירון ה-5 (כ-190 אלף שקלים) ופי 41 מעשירון השכר התחתון (כ-18 אלף שקלים). כך, ההטבה לעשירון העליון מהווה 28% מסך ההטבה לחוסכים ושל שני העשירונים העליונים כמחצית מסך ההטבה (47%).

באופן דומה, גובה ההטבה החודשית הממוצעת שניתנת לעשירון העליון בשלב ההפקדה לפנסיה, שמהווה חלק מרכזי בסך ההטבה, מוערכת בכ-2,370 שקלים – פי 6 מהעשירון ה-5 (420 שקלים בחודש) ויותר מפי 100 מעשירון השכר התחתון (18 שקלים בלבד). בנוסף, ההטבות הפנסיוניות ביחס להכנסה או ביחס להפקדה לפנסיה, עולות באופן ניכר עם רמת השכר. כך למשל, שיעור ההטבה בשלב ההפקדה ביחס לגובה ההפקדה בעשירון התחתון עומד על כ-5% (בשל ההטבה בתשלומי הביטוח הלאומי) בהשוואה לכ-39% בעשירון העליון.

בניתוח המדיניות נטען כי הטבת המס הגבוהה לחיסכון פנסיוני אינה נדרשת להבטחת חיסכון הולם למועסקים. מוסבר כי מעבר לחסרונות הכלליים הקיימים בהטבות המס – ובהם סיבוך מערכת המס ותחושת היעדר עלות; ניכר שבמקרה של הטבת המס הפנסיונית ההטבה כלל אינה נדרשת כדי להביא את החוסכים לרמת החיים שהמדינה רואה בה כרמה הבסיסית ההולמת ואף כדי לשמור על רמת החיים טרום הפרישה לגמלאות. זאת משום שעד השכר הממוצע קיימת חובת הפרשה ושמעבר אליה ברירת המחדל בהפרשה לפנסיה משחקת ככל הנראה תפקיד מרכזי מאוד בהחלטה של הפרטים לחסוך. בנוסף, מוסבר, קיימות ראיות יחסית עקביות בספרות המחקרית לכך שבעלי הכנסה גבוהה נוטים בעיקר להקצות מחדש את חסכונותיהם בעקבות הטבות המס (ולא להגדיל את סך החיסכון שלהם).

עוד נכתב כי מעבר לכך, החיסכון הוולונטרי מההכנסה נטו בקרב בעלי שכר גבוה בישראל הינו משמעותי. כך למשל, נכון לשנת 2022 שיעור החיסכון מתוך ההכנסה נטו (כלומר לאחר ההפרשות לפנסיה במסגרת מקום העבודה) של משקי הבית בעשירון התשיעי עמד בממוצע על 37% ובעשירון העליון על 42%. על כן, נראה שצמצום ההטבה לעשירונים הגבוהים יפגע בממוצע לכל היותר בצורה שאינה משמעותית בסך החיסכון שלהם או ברמת החיים שלהם בגמלאות.

לדעת מחברי המסמך, צמצום הטבת המס יפחית את רגרסיביות ההטבה והינו בעל השלכות פיסקאליות משמעויות. בהסבר לכך נכתב כי העלות הגבוהה של ההטבה לחיסכון פנסיוני וחוסר נחיצותה בהבטחת חיסכון הולם בולטים במיוחד נוכח האתגרים הפיסקאליים העומדים בפני המשק בשנים הבאות. צמצום ההטבה, גם אם רק לעשירוני השכר העליונים שזכאים כיום לחלק ניכר מסך ההטבה, ימתן את רגרסיביות ההטבה והינו בעל השלכות פיסקאליות משמעותיות.

בנוסף, צמצום ההטבה בהפקדה, שהינו בעל תועלות פיסקליות מיידיות ומשמעותיות יחסית, יכול להיעשות במספר דרכים. כך למשל, ניתן להפחית את תקרת הפרשות המעסיק המוטבות לתגמולים ולפיצויים (הטבות הניכוי); לעבור מהטבה של ניכוי הפרשות המעסיק להטבה של זיכוי ההפרשות (בדומה להפרשות העובד) תוך השארת שיעור הזיכוי או הפחתתו; או לשלב את שני הצעדים – הפחתת תקרות ההטבה להפקדות המעסיק ומעבר מהטבת ניכוי להטבת זיכוי.