דחייה של גיל הפרישה לפנסיה שווה עבור נשים תוספת של 5% לכל שנה בקצבת אזרח ותיק שניתנת על ידי המוסד לביטוח הלאומי. כך עולה ממחקר של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל – "מעבודה לגמלאות: הפער המגדרי בפנסיה בישראל".
החוקרות, ליאורה בוורס והדס פוקס, מציינות כי בחינת ההכנסה בתקופת פרישה עבור אישה הפורשת בגיל 62 במקום גיל 67 ממחישה את עומק ההשפעה של חמש השנים הללו על מצבה הכלכלי. בפרישה בגיל 62 הפנסיה הפרטית שלה מוערכת ב-7,176 שקלים לחודש, כלומר 3,234 שקלים (31%) פחות מאשר אם תפרוש בגיל 67. נוסף לכך, קצבת האזרח הוותיק שתקבל תהיה נמוכה יותר מכיוון שלא תקבל את תוספת הדחייה, העומדת כאמור על 5% לשנה.
תוצאות דומות ניכרות בבדיקת גברים ונשים שאינם נשואים בעלי משכורות ממוצעות ושיעורי צמיחה ממוצעים בשכר לפי מגדר. במקרה של אישה ממוצעת שאינה נשואה ופורשת בגיל 67, ההכנסה החודשית מפנסיה פרטית תהיה 10,749 שקלים לחודש, בתוספת קצבת אזרח ותיק בסך 2,878 שקלים. לעומתה, לגבר ממוצע שאינו נשוי ופורש בגיל 67 תהיה פנסיה פרטית בסך 14,659 שקלים וקצבת אזרח ותיק בסך 2,303 שקלים. גם במקרה זה המוסד לביטוח לאומי ממלא תפקיד בחלוקה מחדש: קצבת האזרח הוותיק של האישה גדולה יותר מכיוון שתוספת הדחייה שלה גדולה יותר. בגלל המקדמים השונים, בעבור נשים הפורשות מוקדם הפער גדול עוד יותר, ואישה הפורשת בגיל 62 צפויה לקבל פנסיה פרטית בסך 7,459 שקלים לחודש – 36% פחות מאישה הפורשת בגיל 67.
הפער המגדרי הממוצע בפנסיה הפרטית לאישה נשואה ביחס לגבר נשוי הפורש בגיל 67 נע בין 45% לאישה הפורשת בגיל 62 ל-20% לאישה הפורשת בגיל 67. לאחר שקלול קצבאות האזרח הוותיק, הפער צונח ל-38% ול-13%, בהתאמה.
הפער גבוה יותר בקרב נשים שאינן נשואות. לאישה ממוצעת שאינה נשואה ופורשת בגיל 62 תהיה פנסיה פרטית שגובהה מעט יותר ממחצית הפנסיה הפרטית של גבר שאינו נשוי ופורש בגיל 67, והפער צונח ל-27% כשגיל הפרישה שלה הוא 67. גם במקרה זה קצבאות האזרח הוותיק מקטינות את הפערים ל-43% ול-20%, בהתאמה.
בוורס ופוקס מציינות כי "לנתונים השונים של גברים ונשים בשוק העבודה יש תפקיד מפתח בקביעת גובה הפערים בהכנסות מפנסיה לאחר גיל הפרישה. לצד זאת, חשוב להזכיר את תפקידו המשמעותי של המוסד לביטוח לאומי בחלוקה מחדש בין המגדרים באמצעות קצבאות האזרח הוותיק, המפחיתות במידה ניכרת את הפערים המגדריים בפנסיה".