גיל הוא רק מספר?


הצעת חוק חדשה מבקשת לתקן את חוק גיל פרישה, כך שיבוטל ההסדר המחייב עובדים לפרוש בשל גילם בלבד, ללא קשר ליכולתם או רצונם להמשיך בעבודתם. מדובר בצעד המיישר קו עם מדינות שונות בעולם שביטלו את החובה לפרוש על בסיס גיל כרונולוגי בלבד. בד בבד, הצעת החוק שומרת על זכויות העובדים והמעסיקים כאחד.
בדברי ההסבר להצעת החוק של ח"כ טטיאנה מזרסקי (יש עתיד), נכתב כי הגבלת גיל העבודה התבססה בעבר על תוחלת חיים קצרה ותנאי מחיה שדרשו פרישה מוקדמת. עם זאת, בעידן שבו תוחלת החיים כמעט הכפילה את עצמה ואוכלוסיית הגיל השלישי בריאה, צלולה וכשירה, ההכרח לשמור על שוויון בעבודה מקבל משנה תוקף. עובדים בני 70 ו-80 ואף יותר ממשיכים להוות נכס כלכלי וחברתי, בעוד כפיית פרישה רק פוגעת בבריאותם, מצבם הנפשי, ובתרומתם האפשרית לחברה.
יתרה מכך, מסגרות ביטחון סוציאלי הכוללות קצבאות אזרח ותיק אוניברסליות, השלמת הכנסה סלקטיבית, ופנסיה תעסוקתית (שחובת ההפרשה לה חלה כיום על כלל שוק העבודה השכיר), יצרו מציאות חדשה לפיה מובטחים למרבית הזקנים בישראל החופש והיכולת לבחור לסיים את עבודתם ולצאת לגמלאות תוך ביטחון לקבלת קצבה חודשית האמורה להבטיח קיום בסיסי בכבוד, ועצם ביטול חובת הפרישה אינו פוגע במערך זכויות זה.
לאור זאת, בעשרות השנים האחרונות התגבשה ההכרה כי הפלייתם של עובדים על בסיס גילם הכרונולוגי בלבד וללא קשר ליכולותיהם, כישוריהם, רצונותיהם או מידת תרומתם הכלכלית היא תופעה פסולה שיש בה השפלה ופגיעה בכבוד האדם שאינה פחותה מהפלייתם של קבוצות מוחלשות אחרות כגון נשים, אנשים עם מוגבלות, או הומוסקסואלים.
תפיסה זו אף הביאה לתיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אשר הוסיף את איסור ההפליה מטעמי גיל בכל הקשרי העבודה: קבלה, קידום, תנאי שכר, ותנאים נלווים. ממצאים אמפיריים מצאו כי חיוב אנשים לפרוש מעבודתם בניגוד לרצונם אך ורק על בסיס גילם הכרונולוגי גרר לא רק פגיעה במצבם הכלכלי, אלא אף הרעה במצבם הבריאותי והנפשי, והגביר אצלם את החולי, התלות והמוגבלות.
ח"כ טטיאנה מזרסקי | צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
העקרונות בהצעת החוק:
• שמירה על זכויות עובדים. הזכות לקבל קצבאות אזרח ותיק, השלמת הכנסה ופנסיה תעסוקתית נשמרת במלואה.
• חופש בחירה לעובדים. עובדים יוכלו לפרוש לגמלאות בהגיעם לגיל 67 או להמשיך לעבוד.
• איזון עם צורכי המעסיקים. מעסיקים יוכלו לסיים את עבודתו של עובד שלא עומד בדרישות התפקיד או שאינו מתאים יותר לעבודה.
השינויים המוצעים:
• ביטול האפשרות לחייב פרישה. לא ניתן יהיה לחייב עובד לפרוש מעבודתו אך ורק על בסיס גילו.
• שמירה על גמישות. מעסיקים יוכלו לסיים עבודה על סמך עילות מוצדקות הקיימות בדין, גם לאחר גיל הפרישה.
• תיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. איסור מפורש על הפליית עובדים בהקשר של פרישה מעבודה יתווסף לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
• תקופת היערכות. תינתן תקופת הסתגלות ארוכה שתאפשר לעובדים ולמעסיקים להיערך לשינויים.
תרומה לחברה ולכלכלה:
• רווחה אישית. עובדים יוכלו לשמור על עצמאות כלכלית ובריאות נפשית.
• חיזוק הכלכלה. המשך עבודה של עובדים ותיקים יגדיל את תרומתם למיסוי ולפעילות הכלכלית הכוללת.
• העצמת אוכלוסיית הגיל השלישי. התפיסה של בני הגיל השלישי כנכס ולא כנטל תתעצם.
בהצעת החוק אשר דנה בסוגיית גיל הפרישה, מצוין כי סוגיה זו זכתה להתייחסות משפטית במספר פסיקות מרכזיות. בית הדין הארצי לעבודה קבע לפני מספר שנים בפסיקה כי "החיוב לפרוש מעבודה רק בשל הגעת העובד לגיל כרונולוגי מסוים, בפרט בהתחשב בהשלכות הקשות של פרישה כזו הנעשית בניגוד לרצונו של העובד, מהווה על פניו הסדר הפוגע בזכות החוקתית לשוויון, וייתכן שגם בזכות החוקתית לחופש עיסוק".
בג"ץ הבהיר בפסיקה ב-2016 כי חובת הפרישה פוגעת בזכויות חוקתיות לשוויון ולחופש העיסוק, אך הוחלט כי הפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. בפסיקה זו צוין כי "המקום המתאים לשקול שיקולים נוספים בה הוא בית המחוקקים".
הצעת החוק גובשה בשיתוף עם עמותת "והדרת", הפועלת לחיזוק והעצמת בני הגיל השלישי. תחילתו של החוק 24 חודשים מיום פרסומו.
ההשפעה על הכלכלה והחברה
הצעת החוק מעלה שאלות בקשר להשפעות השונות שיהיו אם וכאשר תתקבל או שתתקבל הצעת חוק אחרת ברוח דומה שתוגש בעתיד.
ביטול גיל הפרישה בישראל עשוי להביא לשינויים משמעותיים בכלכלה ובחברה, אך הוא דורש מדיניות משלימה שתתמודד עם האתגרים הנלווים. בין היתר יש צורך בהגנה על זכויות עובדים, עידוד העסקת מבוגרים ומתן פתרונות למקצועות פיזיים ולפערים מגדריים.
לביטול גיל הפרישה בישראל יש השפעות כלכליות משמעותיות – חיוביות ושליליות – הן ברמת הפרט והן ברמת המשק.
התומכים בביטול גיל הפרישה רואים במהלך צעד חיובי שמאפשר לאנשים להמשיך לעבוד ולתרום למשק כל עוד הם מסוגלים לכך. הם מדגישים את הפוטנציאל לשיפור כלכלי אישי ולאומי ואת היתרונות הבריאותיים והחברתיים.
המתנגדים לביטול חוששים מפגיעה בזכויות עובדים, במיוחד עבור אלו שאינם מסוגלים לעבוד בגיל מבוגר. הם מדגישים את הצורך במדיניות משלימה שתתמוך בעובדים מבוגרים ותמנע אפליה בשוק העבודה.
השפעות חיוביות:
• הגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה. ביטול גיל הפרישה יאפשר לעובדים מבוגרים להמשיך לעבוד ככל שהם מסוגלים ורוצים בכך, מה שיתרום להגדלת שיעור ההשתתפות של מבוגרים בשוק העבודה ולצמיחת התוצר הלאומי.
• שיפור המצב הכלכלי של מבוגרים. עבודה בגיל מבוגר תאפשר לעובדים להמשיך לצבור זכויות פנסיוניות ולהגדיל את החיסכון הפנסיוני שלהם, מה שיתרום לשיפור מצבם הכלכלי בעתיד.
• הפחתת העומס על הביטוח הלאומי. דחיית קבלת קצבאות זקנה תקטין את ההוצאה הציבורית ותשפר את היציבות הפיננסית של הביטוח הלאומי, הנמצא בסיכון לגירעון אקטוארי.
• תרומה לבריאות ולתחושת המשמעות. מחקרים מראים כי תעסוקה בגילים מבוגרים משפרת את הבריאות הנפשית והפיזית, מפחיתה תחושת בדידות ומגבירה תחושת משמעות בקרב עובדים מבוגרים.
השפעות שליליות ואתגרים:
• אפליה בשוק העבודה. עובדים מבוגרים עלולים להתמודד עם אפליית גיל מצד מעסיקים, במיוחד במקצועות פיזיים או טכנולוגיים שבהם ישנה העדפה לעובדים צעירים יותר.
• לחצים בשוק התעסוקה. הארכת תקופת העבודה עלולה להוביל לתחרות מוגברת על משרות, במיוחד עבור עובדים צעירים המחפשים להשתלב בשוק העבודה.
• השפעה על מקצועות פיזיים. עובדים במקצועות פיזיים עשויים להתקשות להמשיך לעבוד בגילים מתקדמים, מה שמעלה את הצורך בהסדרים מיוחדים או הכשרות מקצועיות למעבר לתפקידים אחרים.
מהאימפריה הרומית דרך ביסמרק
מנגנון הפנסיה, שתכליתו להבטיח יציבות כלכלית בגיל מבוגר, עבר שינויים לאורך ההיסטוריה.
האימפריה הרומית הייתה הראשונה שבה נהגה לראשונה הרעיון של פנסיה. בשנת 6 לספירה, הקיסר הרומי אוגוסטוס ייסד את תוכנית הפנסיה הממשלתית הראשונה בהיסטוריה, שנקראה "ארריום מיליטרה" (aerarium militare). תוכנית זו נועדה לדאוג לפורשי הצבא הרומי ומומנה באמצעות מס ירושות. היא שימשה ככוח מייצב באימפריה הרומית במשך כ-400 שנים.
הרעיון של "גיל פרישת חובה" צמח במחצית השנייה של המאה ה-19 באירופה תקופה שבה תוחלת החיים הממוצעת הייתה מתחת ל-50 שנים. בעידן זה, בהיעדר מערכות ביטחון סוציאלי מודרניות, רבים נאלצו לעבוד בזקנתם על מנת להימנע מעוני ומחרפת רעב. המודל שנוצר נועד להגן על עובדים מבוגרים ולאפשר להם לצאת לגמלאות מתוך דאגה חברתית. עם השנים, ובעקבות עליית תוחלת החיים ושינויים כלכליים וחברתיים, הפך גיל הפרישה מנגנון חובה שאינו תמיד מתאים למציאות המשתנה.
הוגה רעיון קרן הפנסיה המודרנית היה קנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק, אשר הקים את קרן הפנסיה המודרנית הראשונה בעולם בשנת 1889. ביסמרק זיהה את הצורך בהבטחת הכנסה לאנשים לאחר פרישתם מהעבודה, במיוחד לאור השינויים החברתיים והתכווצות המשפחות המורחבות.
עיקרי רעיונו של ביסמרק כללו:
1. כל עובד בגרמניה ישלם חלק ממשכורתו לקרן הפנסיה.
2. מעסיקים ישתתפו גם הם בתשלום לקרן.
3. הכספים יושקעו וינוהלו כדי לייצר הכנסה לאחר הפרישה.
הרעיון של קרן הפנסיה אומץ בתוך זמן קצר ברחבי העולם. בשנת 1910 היו קרנות פנסיה כבר ביותר מ-30 מדינות. בשנת 1935 הקים נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט את מערכת הביטוח הלאומי. מערכת זו, שהייתה דומה למערכת של ביסמרק, נשענה על עיקרון של חיסכון והשקעה לקראת הזקנה.
כתבות נוספות
דחייה במועד העברת כספים בקופות גמל בשל עדכון מערכת המסלקה הפנסיונית
קאבר מגייסת עשרות סוכני ביטוח להרחבת הפעילות הפנסיונית בדיגיטל
החלת חובת דיווח התשלומים הפנסיוניים גם על מעסיק של עובד אחד
הפינה המקצועית: תקרת הפקדה לקופת גמל במסגרת תיקון 190
אייזיק מותח ביקורת חריפה על המלצות הוועדה לבחינת הארביטראז׳ הרגולטורי
כניסה לחשבון שלי
(באמצעות סיסמה קבועה)שמסתיים בספרות {{phone-four-last-digits}}
אנא הזן את הקוד שקיבלת