בשעות אחר הצהרים של יום שישי ארע פיצוץ בצנרת ביתו של משה. כמי שרכש מבעוד מועד ביטוח בהפניקס, פנה משה אל סוכנות הביטוח כדי לדווח על המקרה וכבר למחרת שלחה המבטחת אינסטלטור לבית.
אולם, האינסטלטור עזב את המקום מבלי שתיקן את הפיצוץ מכיוון שמפקח מטעם חברת התחזוקה בה עבד, אשר אמור היה לתת לו אישור טלפוני לביצוע תיקון, לא היה זמין. חלף יום והשרברב חזר בחברת אדם נוסף על מנת לסייע באיתור מקור הפיצוץ, אלא שגם הפעם לא נעשה דבר.
משה נואש מהמצב והחליט להזמין בעצמו קבלן אינסטלציה פרטי, אשר הגיע מיד וביצע תיקון מעקף בצנרת ופתר את הבעיה בו במקום. במקביל מסר משה הודעה לסוכנות הביטוח והבהיר כי בכוונתו להגיש לה את החשבוניות והקבלות בגין התיקון, כדי שזו תדאג שהפניקס תשלם לו את הוצאותיו, בהתאם לפוליסה שרכש אצלה.
תגמולי הביטוח מיאנו להגיע, ומשה נאלץ לפנות לערכאות בתביעה נגד הפניקס, חברת האינסטלציה והסוכנות. התיק הונח על שולחנה של השופטת רקפת סגל מוהר מבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה.
בכתב ההגנה טענה הפניקס כי לאור סירוב שכנו של משה לפרק את מרצפות מרפסת ביתו אי אפשר היה לבצע את התיקון. הפניקס הוסיפה כי משה לא היה זכאי לתיקון הפיצוץ בדרך של מעקף, ללא הסכמת השכן, שכן תיקון מסוג זה מהווה שיפוץ והשבחת הקיים – דבר שאיננו עומד בתנאי הפוליסה. בנוסף נטען כי על פי הפוליסה, כשמדובר בפיצוץ שמתרחש ביום שישי, המוגדר כ"זמן חירום", חברת האינסטלציה אינה מבצעת תיקונים, אלא רק מגיעה "לסגור את המים" ומכל מקום יש חובה לבצע תיקון מקומי בלבד.
סוכנות הביטוח הוסיפה מצדה וטענה כי היא עשתה את כל המאמצים על מנת להביא לפתרון המצב, ואין להטיל עליה כל אחריות שכן היא רק המתווכת בעריכת פוליסות ומנסה לעזור בטיפול בבקשות מבוטחים בקשר לתביעותיהם.
מחירי תביעה הוגנים
לאחר ששמעה את הטענות ובחנה את הראיות הגיעה השופטת מוהר למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה. השופטת מציינת כי השמאי של הפניקס, אשר נתן עדות בבית המשפט, קבע בעצמו כי לא ניתן היה להסתפק בתיקון מקומי ונדרש היה להחליף את צינור המים המקורי שהתפוצץ בשל מצבו הגרוע. האחרון הוסיף כי לדעתו מחירי התביעה הוגנים.
השופטת ציינה כי בפוליסה לא מצוין כי היא מוגבלת ל"תיקון מקומי בלבד", ויום שישי איננו מוגדר בה כ"מקרה חירום". המסקנה המתבקשת היא כי נדרש היה לתקן את הפיצוץ בדרך של ביצוע מעקף, וכשזה לא בוצע החלטתו של משה להזמין איש מקצוע פרטי הינה סבירה.
באשר לשאלת אחריותה של סוכנות הביטוח, עמדתה של השופטת מוהר הייתה שונה. עיקר חובותיו של סוכן הביטוח, מזכירה השופטת, עוסק בחובות גילוי והסבר שונות כלפי המבוטח. על סוכן הביטוח לפרוש בפני המועמד לביטוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו ולגלות כל מידע רלבנטי בקשר לצורות התקשרות שונות אפשריות. על סוכן הביטוח חלה בנוסף גם חובת הסבר למתקשר אודות תניות משמעותיות בפוליסת הביטוח, כדוגמת חריגים לכיסוי הביטוחי. יסודותיה של הלכה זו, מציינת השופטת, נעוצים הן בפערי הכוחות בין הצדדים והן בעובדה כי פניה לסוכן ביטוח משכללת אצל המבוטח ציפייה כי זה יגן וישמור על ציפיותיו באופן הראוי ביותר.
יחד עם זאת, השופטת קובעת כי במקרה הנוכחי אחריותה של סוכנות הביטוח שונה מאחריות חברת הביטוח. לגישתה, בעוד שחברת הביטוח מחויבת לשפות את המבוטח מכוח הפוליסה, קמה אחריות לסוכנות רק במקרים בהם המבוטח לא קיבל פיצוי בשל מעשה או מחדל רשלני כלשהו לו אחראי הסוכן – דבר שבמקרה זה לא הוכח. יתרה מכך, במקרה זה השופטת התרשמה כי נציגי הסוכנות פעלו כנדרש ודאו כי המבטחת מטפלת בעניין מיד לאחר שנודע להם על המקרה. בסופו של יום דחתה אפוא השופטת מוהר את תביעתו של משה כנגד הסוכנות, אולם קיבלה חלקית את התביעה כנגד הפניקס וחברת האינסטלציה והן חויבו לשלם לו, יחד ולחוד, פיצוי בגין נזקיו כפי שהוכחו בבית המשפט.
[ת"ק (חדרה) 32710-01-13 משה אבן פז נ' הפניקס]
הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ביטוח ונזיקין.
0