ברברה סבירסקי, מנהלת מרכז אדוה, יוצאת בקריאה לאוצר להימנע מקיצוץ קצבאות הפנסיה כתוצאה מעדכון הנחת הריבית, ומציעה פתרונות חלופיים. האחד הוא העברת כל כספי החיסכון הפנסיוני, או לחלופין 70% ממנו כפי שהיה לפני 2004, לאג"ח מיועדות בריבית מובטחת. השני הינו הנהגת ערבות ממשלתית לריבית בשיעור של 4% צמוד למדד לכספי החוסכים בקופות הפנסיה החדשות. הפתרון השלישי אותו מציגה סבירסקי הוא קיצוץ דמי הניהול שגובים המנהלים את קרנות הפנסיה החדשות.
דמי הניהול המקסימליים והממוצעים, הנעים בין 3.8% ל-6% מההפקדה ו-0.32% ל-0.5% מהצבירה, מכרסמים ב-10% עד 30% מכספי הפנסיה, אומרת סבירסקי.
לדבריה, התשואה הממוצעת של קרנות הפנסיה החדשות מאז 2004, השנה שבה 70% מהחיסכון הפנסיוני הועברו לשוק ההון ו-30% נשארו מושקעים באגרות חוב ממשלתיות מיועדות בריבית מובטחת, עמדה על שיעור של 10.68%.
"בעת היציאה לגמלאות משתנה הרכב תיק ההשקעות של החיסכון הפנסיוני של הגמלאי: 30% מהחיסכון ממשיכים להיות מושקעים באגרות חוב ממשלתיות מיועדות בריבית מובטחת ואילו כל היתר מועברים לאג"ח סחירות", היא מסבירה. "כאן קבור הכלב: מאז המשבר הפיננסי של סוף 2008, שלווה בהורדת הריבית הממשלתית, אגרות חוב אלה מניבות ריבית נמוכה בשיעור של 2%, לפי הפרסומים בעיתונות. עד למשבר, צפי הרווח היה לריבית ממוצעת של 4% לשנה, ועל בסיס זה נקבע גובה הפנסיה החודשית של הגמלאים. זאת אומרת, לקחו את הכספים שנצברו בקופת הפנסיה של הפנסיונר והוסיפו להם סכום השווה ל-4% ריבית לכל שנה של תקופת הפרישה, כאשר מספר השנים חושב לפי לוחות התמותה בשימוש בקרנות הפנסיה. את הסכום שהתקבל חילקו במספר חודשי החיים הנותרים לפי לוחות התמותה – וכך נקבעה הקצבה החודשית. כמובן, היו פנסיונרים שחיו פחות מהשנים הצפויות להם והיו פנסיונרים שחיו יותר. ב'טוטו' הזה הזוכים לאריכות ימים 'הרוויחו', האחרים 'הפסידו' והמערכת זכתה באיזון".